ברוכים הבאים לכלביית אפיקים

בייבי דוג

"בייבי דוג"? (או... מה קורה כשמגדלים את כלב המשפחה כמו עוד ילד במשפחה).

מאמר מאת: יניב אסם, מנהל כלביית אפיקים
 

כאשר החליטו רחומה ונחום לב טוב, כי הגיעה העת בה יוסיפו למשפחתם "חבר" נוסף,  הפתיעו יום אחד בהיר  את ילדיהם נעמה ונעים בהביאם הביתה גור כלבים רך ולבן ככדור צמר. הכלב מגזע גולדן רטריבר, קיבל את השם "מותק" ויוחד לו מקום מרופד וחמים בחדר הילדים, במקום שם עמדה בשעתו מיטת תינוק.
נעמה (בת 10) ונעים (בן 6) שמחו לקראת מותק  ונהנו לשמוע את אמם אומרת להם , כאילו בצחוק "קבלתם היום אח קטן חדש".
היו אלה ימים חמים של  קיץ ומותק בילה את רוב זמנו בדירה המוזגת, כשהוא "עובר מיד ליד" וסופג נשיקות וחיבוקים עד אין סוף.
בסופו של ערב, היה מותק נרדם על הספה בין נעמה ונעים, אשר המשיכו לצפות בטלוויזיה, כשהם מניחים חליפות את ידם על גבו הפרוותי והרך של מותק ומעניקים לו ליטוף קל ומרגיע.
את פינתו של מותק בחדר הילדים ריפדו ההורים בעיתונים לרוב, עליהם נהג הכלבון החמוד לעשות את צרכיו, וכאשר התגלו בבוקר קרעי העיתונים, כשהם לחים ומרוחים ב"כל טוב",  זכה מותק לליטופים מעודדים על חכמתו כי רבה...   עד שיום אחד, החל לקרוע בשיניו את העיתונים, וקיבל במקומם כמה מגבות ישנות שהונחו זו על גבי זו וספגו את כל מה שהוציא מתוכו לאחר הארוחות.  
כשישבו בני משפחת לב טוב לאכול, היה לבם נחמץ בראותם את הכלבלב שגדל מיום ליום, ניצב ליד השולחן, תולה ביושבים עיניים מתחננות ומילל קלות, כמו להזכיר לכולם "הי, גם אני פה".
מכל פרוסה שנחתכה, זכה מותק לקבל חתיכה, אותה הוא היה חוטף הישר מן היד המושטת ו...מחכה לפרוסה הבאה.
"כמה חכם הכלב הזה!" אמר נחום לרחומה אשתו ובה בעת הושיט למותק גבינה לבנה על גבי כפית ולצחוקם הקולח של כל ארבעת המסובים, התרומם מותק על רגליו האחוריות וליקק במהירות את הגבינה מן הכפית.
הואיל ולא פעם התלכלך מותק מן הניירות המרוחים,  שנדבקו לרצפת החדר, לחים ומדיפי ריח, נהגו בני משפחת לב טוב, כל אחד בתורו, "לעשות אמבטיה" למותק כמעט מדי שבוע בשבוע.
את גובו של התינוק הכלבי שפשפו בסבון ריחני, את גופו הרטוב ניגבו במגבת רכה, וכך רטוב ומדיף ריחות בשומים, מצא מותק את דרכו אל אחת הכורסאות ואיווה לו אותה למשכן קבע אחרי הרחצה.
למחרתו של יום, כאשר משום מה עורו של מותק הדיף ריח כלבי חריף....שטפו הלבטובים את גופו בשנית, וכך פעם אחר פעם עד שנואשו, כי הריח החריף, שהחליף את בושם הסבון, משום מה, לא סר ממנו.
הימים חלפו, מותק גדל והחל משתובב יותר ויותר ברחבי הדירה. הוא קפץ מכורסה אל ספה, ומשם הישר אל המיטה. כאשר נכנס אל המטבח ניצב מיד על רגליו האחוריות וניסה להוריד מן השיש פרוסה שנשכחה, נתח עוף, שאך זה התבשל או פרוסת עוגה מהתבנית, שהמתינה לאורחים.
צריך להוציא את מותק לטיול ולעשיית צרכים בחוץ, אמר נחום לרחומה אשתו והיא הטילה תפקיד זה בתורנות פעם על נעים ופעם על נעמה, אלא ש...צרה צרורה, גם לאחר שהאריכו בטיולם עם  כלבם,
וראו אותו רץ ומקפץ שמח וטוב לב על הדשאים ובין השיחים,  היה מותק עושה את צרכיו כמה דקות לאחר ששבו אתו הביתה ומיד התחילה פרשת הניגוב, ההתרגזות, הנזיפה ועד לידי מכה על הישבן הגיעו
בני לבטוב הכועסים בראותם את מותק כורע ועושה צרכיו על השטיח במרכז החדר.
"אני לא מבינה את הכלב הזה", אמרה פעם רחומה בטון מיואש, "מה לא עשינו בשבילו?, הוא היה כמו תינוק שלנו, טיפלנו בו, האכלנו אותו, החזקנו אותו ממש קרוב ללב ואהבנו אותו בלי גבול....ועכשיו מה?
מה שלא אומרים לו הוא עושה ההיפך!".
"את צודקת", הוסיף נחום ואמר, "גם חופשת הקיץ הולכת להיגמר, הילדים הולכים לבית הספר, אנחנו נהיה בעבודה ואיפה יהיה מותק? אפשר להשאיר אותו בבית? ברור שלא, אז נצטרך לקשור אותו בחוץ בחצר".
כאן השמיעו נעים ונעמה את קולם באומרם: "מה פתאום קשור בחוץ...הוא יילל ויהיה נורא מסכן....אנחנו לא מוכנים שהוא יהיה קשור, ולא נסכים להשאיר אותו לבד!".
נחום נראה אז כאילו הוא הולך לומר דבר מה חשוב, ובני המשפחה ביטו אליו בציפייה לשמוע את דברו; "אני חושב שפספסנו משהו",  פתח נחום והוסיף בקול מהוסס,  "אולי פינקנו את מותק קצת יותר מדי?, אנחנו לא מצליחים ללמד אותו לעשות את צרכיו בחוץ וממשיך לעשות על מגבות ולהתלכלך, המקלחות לא עוזרות אלא רק מוסיפות ריח לא נעים שנודף ממנו, אולי טעינו כשפינקנו אותו יותר מידי?".
רחומה לא אהבה את המשפט הזה. היא, כמו שאר בני הבית הרגישה שצריך לתת את כל הטוב למותק, בדיוק כמו שהיא ונחום נותנים לנעמה ונעים. "אתה שוב מתחיל עם זה?" שאלה רחומה בכעס והוסיפה "לאהוב זה לפנק, זה לתת את הכל, גם כשקשה ולא תמיד הילד, או מותק, מצליחים להתנהג כמו שצריך".
הייתה זו דווקא נעמה בת העשר ששאלה, "אלה שקניתם אצלם את הכלב לא הסבירו לכם איך לגדל אותו?,
אולי אנחנו צריכים לשאול מישהו שמבין בגידול כלבים שיסביר לנו מה קורה למותק?".
 
הסיפור מוכר לכם?

משפחות רבות רוכשות כל שנה גור כלבים ומביאות אותו הביתה כדי לתת לו את כל האהבה והטוב, שביכולתם לתת. אך עם זאת, לעיתים דווקא בשל פינוק רב וחוסר הצבת גבולות, המשפחה שוגה, ולאחר זמן אף סובלים בני המשפחה מקשיי ההתנהגות שלו.
ישנם כללי התנהגות, שנועדו לעזור לכלב לחיות עם בני האדם. הוא , הכלב, צריך להסתגל לדרישות של התנהגות ניאותה, ניקיון ואיפוק שיאפשרו לחיות עם המשפחה בכפוף לחוקיה. עם זאת, המשפחה, היא זו, שצריכה להעביר את המסר לכלב: אהבה לכלב, עם הצבת גבולות  ברורים, שמטרתם להפוך את הכלב לבן משפחה אהוב, קשוב וממושמע.
 
אם נהניתם מקריאת המאמר, ויש לכם שאלות נוספות, פנו אלינו דרך הטלפון או דרך האתר באינטרנט ונשמח לעזור ולהראות לכם את הדרך הנכונה לגידול גורים, לחינוך ולאילוף כלבים צעירים.
 
בהצלחה,
יניב אסם,
מנהל כלביית אפיקים.

 
תאריך פרסום המאמר: ינואר, 2005

 

עבור לתוכן העמוד